אין לי מחשב. זה לא מדויק, אין לי גישה למחשב. המחשב ממוקם בפינת העבודה, שהפכה להיות משרד ביתי של בן הזוג, וצריך ליזום במכוון כל חילוץ שלו ואין גישה ספונטנית. אפשר, כמובן, להשתמש במחשב כף היד הזמין לכולנו לשלל פעילויות, אבל להעמיק בו זה מעט מעיק.

אני מנסה, במידה מועטה מדי של הצלחה, לארגן לילדה את המרחב כך שדברים שהיא רוצה יהיו נגישים לה, ולא רק נגישים אלא גם מזמינים. מעט חפצים, מוצגים יפה. איזור היצירה שלה, אחרי כאוס מוחלט, סודר בקפידה והיא ניגשת אליו בחדווה, נהנית מהמבחר ולא נרתעת מהעומס, בוחרת כרצונה ומחזירה למקום כי זה פתאום אפשרי ומתבקש.

אותם כללים שרלוונטים לילדים לא משתנים דרמטית כשמתבגרים, וכך אני בוהה בחלל וחושבת איך אוכל ליצור לעצמי פינה שיהיה לי נח לגשת אליה בחדווה. במקום זה אני עוברת לעיסוקים אחרים שניתן להעביר בהם את הזמן, גם אם אינם מה שרציתי.

נשאלתי בשיחה בעבודה אם אסכים להיות שליחה של תן ביס למשך שנה תמורת 50 אלף נטו. אמרתי מובן שכן, ואחרת הציבה גבול של חודש. אמרה שבגילה היא לא יכולה לספוג שעמום לאורך זמן, זו לא הקרבה ששווה בשביל העתיד כי היא כבר שם.

אחרי שהסכמתי, העלו את האתגר לשהייה בחדר ריק. קירות לבנים, בלי גירוי חיצוני מכל סוג. יהיה סידור לאוכל כך שגם הוא לא ירגש. כל אחד תהה כמה זמן יוכל לשרוד במצב כזה. המקסימום שנאמר היה שבועיים. אנשים חלשים, יש לי לפחות חודש רק בשעות שינה שאני חייבת להשלים.

כמובן שמאותה סיבה בגללה אני יכולה לישון חודש רצוף – יש לי תינוק יונק – גם הזמן המקסימלי עבורי בחדר כזה הוא 12 שעות.

אבל זה לא מה שחשבתי אז שיגביל אותי. חשבתי שאם אפצע את עצמי אוכל לכתוב עם הדם, עד שמתישהו ייגמר המקום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s