השמלה

חברה מתחתנת. בספקטרום החברות היא ממוקמת בקצה ה"שמלת מקסי מוגזמת להחריד לחתונה שלה" של הסקאלה. אין לי הרה חברות כאלו, וגם אם כן הן בוחרות שלא להחתן או לעשות זאת בחו"ל או כל מיני בחירות אישיות יפשיות שבאות על חשבון הרצון שלי ללבוש שמלות מקסי מוגזמות.

ברגע שהתארסה, הודעתי לבן הזוג שאני יודעת שהילדה שלנו מהממת והוא רוצה עוד אחת, אבל אני לא מתכוונת להיות בהיריון בחתונה שלה. לא שידעתי מתי תהיה החתונה. לא שהיא ידעה. לא שידענו מתי בכלל נרצה עוד ילדה. פשוט רצוי לשים דברים כאלו על השולחן מראש.

בין העיסוקים השונים והחתונה שכבר נשכחה, פתאום צץ תאריך, ואפילו אחד קרוב להפליא. התרגשות גדולה וגם משימה חשובה- צריך לבחור שמלה! אחרי סריקה ממושכת של כל האתרים הקיימים בעולם, נבחרה שמלת מעצבים במחיר שערורייתי. למרבה המזל, היא נתפרת אישית עבור הלקוחה וזמני האספקה שלה לא היו ריאלים. אז התחיל המבצע האמיתי:
סבתא של בן הזוג צפויה הייתה לטוס לארצות הברית. אחרי סריקה ממשוכת של כלכ אתרי היד-שנייה לשמלות הפועלים בצפון אמריקה, כולל סריקה ממושכת של המרקטפלייס בפייסבוק, הצלחתי לאתר כמה פרטים של השמלה המבוקשת. אחת לא הייתה בצבע שרציתי, אחרת הייתה קצרה מדי, וכמעט התפשרתי על אחת גדולה מדי. הזמן עבר והסבתא כבר נסעה והשמלה עוד צריכה להימצא, להגיע ולהיאסף! אחרי שוטטות נמרצת, היא נמצאה- השמלה. במחיר שווה לכל כיס, במידה הנכונה, לאחר ניקוי יבש, בדיוק במדינה של בת דודה של בן הזוג אצלה הסבתא תבקר. עקבתי אחרי הפרטים של המשלוח בדריכות עד שנשלח הוואטסאפ עם תמונת השמלה. הצלחה.

לא הייתי שאננה, חלילה. לקחתי בחשבון שהשמלה תחזור לארץ רקק שבועיים לפני החתונה, ושלאחר מדידות ייתכן ואגלה כי היא בכל זאת לא האחת שלי. עקבתי אחר חיפושיה הנואשים של חברה משותפת אחר עמלה בארץ, ולקחתי רשמים לגבי לאן אפשר לפנות ולאן עדיף שלא. התכוננתי.

ואז היא נחתה. הסבתא. לא הטרחתי אותה באותו יום, כמובן, למרות העצבים המרוטים. אלמלא שמרתי אותן שייראו מושלם בחתונה, הייתי כוססת ציפורניים. יומיים לאחר הנחיתה נפגשנו, והיא סיפרה כבדרך אגב על שהמזוודה שלה לא ירדה מהטיסה, אבל כבר מצאו אותה והיא בנתב"ג ותישלח. לא מדהים, לא אסון. יש עוד זמן. עוברים הימים, ואני מבררת דרך הנכד המקסיסם שלה שהתנדב לעזור לאתר את המזוודה. מסתבר שהיא הבינה לא נכון את המייל שנשלח אליה, שהיה רק תגובה לקונית לזה שהוגשה תלונה, וכלל לא כלל הבטחה שמצאו את המזוודה. ההיפך הוא הנכון, הם אמרו שחסרים להם פרטים כדי להתחיל לחפש. בן הזוג סייע בשליחת הפרטים כולם, כולל תיאור של תכולת המזוודה, אך ללא הועיל. המזוודה איננה.
הסבתא סיפרה על המתנות הנהדרות שהביאה למשפחתה והיו במזוודה, על מיטב מחלצותיה שאספה במסעותיה בעולם, על האובדן הקשה והגעגועים לפריטים ייחודיים וחד פעמיים. אני השתתפתי בעצב מבלי להתערב, חשה בבירור שהאובדן שלי כבד בהרבה.

בסוף באה ההשלמה. אחרי מסכת חיפושים בארץ, מפגשים חטופים במקומות נסתרים להחלפת טקסטיל, מדידות פה ושם כשילדה אחת מנסה להחליט אם היא מעדיפה לחכות לי מחוץ לווילון או בפנים, הוזמנה שמלה חלופית. נשארו ימים בודדים, בתוכם מסיבת רווקות וסוף שבוע. השמלה הגיעה, בן זהוג אהב והיא אפילו התאימה לנעליים שכבר היו לי. ביום החתונה בבוקר מצאתי תופרת ליד העבודה שתתקן לי אותה, ששאלה למתי התיקון ונענתה בשעה ולא התאריך היא החווירה ואז החלה לצחוק.

 

שבועיים אחרי החתונה, אחרי שהסבתא כבר תחקרה אותי לגבי שווי השמלה לשם הדיווח לביטוח, הגיעה המזוודה לארץ. למען הסר ספק, השמלה אכן מושלמת. ויש לה כיסים. אם מישהי במקרה מתחתנת בקרוב ורוצה חברה הכי טובה, אני כאן. מוכנה.

2 תגובות על ״השמלה״

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s