"הפמיניזם הרס לי"

מתלוננת בשולחן האוכל קולגה מהעבודה. "מבחינתי, הייתי שמחה לשבת בבית, לא לעבוד ולטפל בילדים. ואני עוד בת מזל עם עבודה שאני אוהבת. אבל אחרי שנשים יצאו לעבוד, המחירים עלו וכבר אי-אפשר לחיות ממשכורת אחת. סבתא שלי לא הייתה צריכה לעבוד." היא מסכמת.

אבל את יכולה לחיות ממשכורת אחת כמו סבתא שלך, אני עונה לה. תחשבי שאין לך הוצאות על גנים, כי הילדים בבית. גם חוסך הוצאות רכב, כי אין פיזורים. אין הוצאות על אוכל בחוץ, כי את מבשלת. אין הוצאות על בגדים, כי את מטליאה חורים ומתקנת גזרות. כנראה שבימינו זה לא אטרקטיבי להציע שירותי כביסה מהבית, אבל אם המשכורת סבירה כנראה שתסתדרי.

היא כועסת על ההשוואה.

בשיחה אחרת, מישהו טוען משהו על מודרניזציה ועל אושר, ופולט השוואה לציידים-לקטים. אחר בשולחן, מזהה במיומנות את האידיאליזציה מבית נח-הררי, ומבקש להימנע מהשוואה לתקופות בהן תוחלת החיים הייתה ארבעים שנה.

"אנשים חיו עד גיל שמונים!", הראשון מתעקש. "פשוט הייתה תמותת ילדים גבוהה".

כן, אני מנסה להבין. אז יכולת להיות היחיד מבין אחייך שעבר את גיל עשר, עד גיל שלושים לקבור חמישה ילדים ובלידה האחרונה גם את אשתך, אבל אתה חי באושר עד גיל שמונים.

אנחנו חיים בתקופה נהדרת בהיסטוריה.

11 תגובות על ״"הפמיניזם הרס לי"״

  1. אמת. ועדיין, היא אומללה בדרכה שלה, אני מניחה. כל אותם מובנים מאליהם, שגורמים לתקופות בלי מים זורמים בבית ואוכל בטייק-אוואי להיראות רומנטיות.

    הפמיניזם באמת קצת נתקע באמצע, בהקשרי נשים-עבודה-ילדים, ושכח שאם מוציאים מישהי לעבוד בחוץ צריכים גם קצת להחזיר מישהו לעבוד בפנים.

    אהבתי

    1. נכון, היא אומללה בדרכה שלה, וגם לא נהדרת לכולם לצערנו, אבל בסך הכל המובן מאליו שלנו הוא שאיפה מרשימה בכל תקופה אחרת.

      החברה נתקעה באמצע השינוי, לא הפמיניזם.
      חברה שלי, שבן זוגה מרוויח די והותר לכל משפחה, התלוננה בפניי שהבית שלה לא דורש תחזוקה שוטפת, אבל האינטלקט שלה כן, אז היא יוצאת לעבוד בשביל עצמה וכולן סביבה מנסות לגרום לה להרגיש רע עם זה. מהצד השני, בן זוגה לקח שבועיים חופשה לאחר הלידה, וכולם היו בשוק ושאלו למה כל כך הרבה.

      אהבתי

  2. אני שייכת לדור הקודם לזה שלך, ורואה את השינויים בין ההורים שלי – התפקידים שמילאו, הזוגיות שלהם, לזוגיות שלי, ולזו של ילדי. אני מכורה לעבודה, ברמה שאחרי שבועיים חופשת לידה הייתי מטפסת על הקיר. הכי לא ביתית שיש, אבל ילדתי 4 ילדים ככה, nontheless. העבודה מגדירה אותי. הבת שלי כמוני אמא ל4 ילדים (עם הפרשים די דומים), אבל ההיפך ממני: היא מוכנה להיות בבית כל הזמן, ועובדת רק בעבודות שמאפשרות לה לעשות את זה: מלמדת עברית און-ליין, בעיקר בלילות, ומעצבת חיות ממולאות יפהפיות ומוכרת את התוכנית שלהן (סטייל בורדה) בחנות שלה ברשת. מעניין אותי מה יהיה בדור הבא.
    אני לגמרי מסכימה עם ההנחה שאנחנו חיים בתקופה מאושרת, אבל גם עם ג'יין, שמצביעה על חוסר שביעות רצון מאוד גדול אצל הרבה אנשים (והחיפוש אחר האושר הוא אולי המוטיב החוזר בכל היצירות). פרדוקס, שאלי נובע מכך שטבע האדם ברובו לא בנוי לבחירות מרובות מדי. פעם נולדת למשפחה של שואבי מים והפכת לשואב מים מוצלח ומאושר או לאשתו. אם במקרה את כן אוהבת מגוון ומנעד רחב במיוחד של אפשרויות, זו ה-תקופה. היי פייב 🙂

    אהבתי

    1. יפה בעיניי שלמרות ההחלטות ההפוכות, גם את וגם בתך בחרתן בעצמכן בדיוק מה שמתאים לכן, ולא נדחקתן לתפקיד כלשהו מתוך אילוץ.
      היי פייב! 🙂

      אולי באמת האדם לא בנוי לבחירות מרובות (אולי בגלל זה אנשים מציבים לעצמם גבולות דמיוניים?). כנראה הוא בנוי להיות לא מסופק, והתחושה הזאת שאפשר להשיג יותר הובילה וקידמה את האנושות, אבל מפריעה יותר במישור אישי.

      אהבתי

  3. פמניזם, במובן הזה, היה בעיקר גל רעיוני אשר הגיע על גבי שינויים חומריים. נשים יצאו לעבוד כי יוקר המחייה עלה וכי מטלות הבית הצטמצמו עם המצאת מכונת הכביסה, המדיח, המקרר (לא צריך לצאת כל יום לקנות אוכל), תנור הגז והחשמל, שואב האבק וכך הלאה, אנחנו בשלב היסטורי שבו לא צריך מישהו או מישהי שינהל משק בית במשרה מלאה או אפילו חלקית, זו גם הסיבה מדוע אימהות מקבלת משמעות חדשה, כי היא זוכה לקבל את כל הזמן שהופרש מהשאר, והפכה למשהו הרבה יותר משמעותי בימינו. גם אם נחסל את כל הפמניסטיות והפמניזם בעולם, לא ניתן להחזיר את הגלגל אחורה, נשים יצטרכו למצוא משהו לעשות עם כל הזמן שהתפנה להן.

    אהבתי

    1. אמת. אותה קולגה אבל ציינה שהיא רוצה לטפל בילדים. חינוך ביתי זו בלי ספק עבודה שממלאת את הזמן.
      לא יודעת לגבי יוקר המחייה שעלה, לתחושתי אנשים עובדים פחות וחיים ברמת חיים גדולה בהרבה. 

      אהבתי

        1. רציתי לומר שבטח אפשר, הרי אמא שלי גידלה שלושה ילדים בעצמה. אבל אז נזכרתי כמה זה היה בדוחק, וכמה כל הוצאה פתאומית טלטלה אותנו. וזה בלי הוצאות שכר דירה, בעיר שנחשבת זולה.
          אני לא מסכימה שמדובר רק במספר מצומצם שיכולים, אבל כן חושבת שמי שיבחרו לחיות ממשכורת אחת יחיו ב"עוני יחסי", וצריך המון חוסן נפשי בשביל זה.

          אהבתי

  4. אני חושבת שדבר עיקרי שהשתנה הוא שהאינדיוידואל כיום במרכז. פעם נולדו, גדלו וחיו בלי לשאול מדי שאלות – נולדת למשפחת שואבי מים ושאבת מים, כמו שכתבו. היית חלק ממשפחה, מקהילה, משבט, שחיו באופן מסוים ועשית את תפקידך במסגרת הזו.
    היום האינדיוידואליזם הוא זה שמכוון, וכל אחד שואל את עצמו – מה אני רוצה לעשות ואיך אני רוצה לחיות, וגם: האם אני מאושר? ויוצא, שלמרות ריבוי האפשרויות, קידוש זכויות הפרט והרווחה החומרית, התשובה לשאלת האושר היא הרבה פעמים – לא.
    מצד אחד זה פרדוכס, כי האנושות התקדמה כל כך הרבה ואושר לא הושג. אך מצד שני – זה לא שפעם היו מאושרים יותר. השאלה הזו פשוט לא נשאלה – לא היה לזה מקום בשיח.
    כך שבשורה התחתונה – אני מסכימה איתך. התקדמנו והשתפרנו, החיים כיום טובים יותר. וצריך להבין שריבוי האפשרויות בעידן שלנו יוצר גם מתח ובלבול, אך זה לא אומר שעדיף לחזור אחורה.

    אהבתי

    1. כשיש לך הפנאי לשאול האם אתה מאושר, כנראה שהתקדמת בפירמידת הצרכים, וזה סימן טוב.

      לפעמים אני חושבת שאושר זה עניין מולד בכלל, יש כאלו שימצאו אותו גם ברגעי היומיום שבין מלחמות הישרדות, ויש כאלו שתמיד ירדפו אותו, ונסיבות חייהם כמעט ולא תשפענה על התחושה.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s