חופשה משפחתית

היה זה יום שבת סטנדרטי. התארחנו אצל חמי וחמותי, הילדה שנצה ובמקום להצטרף אליה, הבאתי לבן הזוג את המחשב הנייד שלו לסלון והודעתי שאנחנו מזמינים חופשה לחגים. וכך היה. התזה שלי עוד שופצה ותוקנה, המבחן עוד היה באופק, שנינו עבדנו וכך תכנון הטיול עצמו נדחה, אבל כרטיסי טיסה היו.

כאן כבר התחילו הטעויות שלנו:

א. תאריכים. בחרנו לטוס לעשרה ימים החל שמתחילים קצת לפני ראש השנה. מבחינת ההסתגלות של שיפו, פירוש הדבר היה להכיר את הגן לשלושה ימים, לעזוב אותו לכמעט שבועיים, לחזור לתת לו כיף ושוב להיפרד לכיפור. מבחינת נתב"ג פירוש הדבר היה לערוך בידוק ביטחוני יחד עם רבבות אנשים הדחוסים בחלל סגור ולא ממוזג דיו בין סרטי סימון תורים המטווים מבוך פתלתל המשתנה תדיר.
אמנם החלילן מהמלין שהביאו לפזר אבקת פיות אכן משך את תשומת לב הקטנה לפרק זמן קצרצר, אבל רוב הזמן היה צריך להעסיק אותה בדרך אחרת – ריצות מפה לשם, מתחת לסרטים ודרכם, הפסקות פיפי, מירוצי מזוודות – ולוודא לחזור בזמן בצמתים קריטיים של תשאול.
הפירות שהבנאו כבר נגמרו וארוחת הערב שחיכתה לנו מצידו השני של התור לא נראתה, והנה כבר הגיעה שעת הבורדינג ועברה. חיש מהר אצנו טסנו לגלות ש… הטיסה, כמובן, מתעכבת. אז הלכנו להאביס תינוקת אחת בסושי צמחוני, שהוא הוא הפינגר פוד המושלם.

ב. בחרנו טיסה הלוך וחזור מערים שונות, המרוחקות זו מזו כיום נסיעה. כלומר, כפינו על הטיול, אם רוצים להימנע מנסיעות דרמטיות מדי, להפוך לרואד-טריפ. שונה מאוד מטיולי הכוכב המומלצים בגיל הזה.

ג. הזמנו טיסה באלעל.
הו.
במהלך ההזמנה מהאתר של אלעל לא הייתה אינדיקציה לכך, אבל באישורים שקיבלנו לפתע ראינו כי הטיסה היא של סאנדור, חברת הבת. דוגמאות למשפחות כמו אלעל וסאנדור נלעגות תדיר בקומדיות, כשמופיעה דמות האמא הלא מתפקדת שמוזגת בירה לדגני הבוקר כשהיא חובטת את בנה הלא-יוצלח החוצה לבית הספר שם הוא נכשל תדיר והיא מנערת ראשה באכזבה מזה שאפילו את שמו הוא מתקשה לכתוב.
בכל אופן, הטיסה איחרה משמעותית, מה שהפך את שעת הערב הנוחה שבחרנו לשעת לילה פחות אידיאלית, וכן בוצעה על ידי חברה אחרת. בהיותה של הטיסה טיסת לואו-קוסט מהגדרת החברה – זאת על אף שכאמור לא הייתה אינדיקציה כזו ברכישה ובטח שלא רמז במחיר – לא כללה ולו נשנוש.
להשוואה, בחזור עשינו קונקשן בטורקיה ובשתי הטיסות הקצרצרות הוגשה ארוחה מלאה.

הגענו. מונית מהשדה לדירה. דירה מאובזרת בשלמות שיכולתי בקלות גם לגור בה ולא רק להתארח- הצלחה ראשונה.
היום הראשון של הטיול היה מושלם, בעיקר כי ההמלצות היחידות לעיר אליה הגענו היו לטיולים מחוצה לה, אז לא התיימרנו להספיק דבר. טיילנו קצת במרכז העתיק ואת שאר הזמן העברנו בריצה בפארק, קפיצה למזרקות ותצפות ביישני על ילדים בגן השעשועים. אושר. זו, בלי ספק, ההמלצה העיקרית שיש לי לטיול עם ילדים- מינימום תכניות ומקסימום ריצה.

על אף היותה בלתי-רלוונטית לתיירים, האופי של הרחובות, האנשים בבית הקפה, פרסומי ההופעות ואפילו גן השעשועים – כולם רמזו שיש לה קסם להציע לתושביה. כמעט בדקתי אם יש שם במקרה אוניברסיטה עם תכנית דוקטורט בתחום שלי.

התגלגלנו לטעות הרביעית, סוכנות השכרת הרכב:
ד. לשכור דרך אתר מתווך ולא דרך החברה עצמה. היו פערים בהגדרות של הביטוח, היו טעויות בהזמנה. לא שזה היה קריטי, כי הסוכנות הייתה כנראה כישלון גם בלעדיהם. היינו שם שעות. שעות. לא יודעת איך לצלם רישיונות ולתת לנו מפתח זה תהליך שלוקח שעות, אבל כך היה. זה היה מעצבן ומרגיז ונאלצנו גם להעסיק פעוטה משועממת, וגם להתווכח. בנוסף, הפעוטה האמורה החליטה שהיא לא מרוצה מהפחתת הקשב המופנה אליה ועשתה פשוט פיפי על רצפת המשרד. פעמיים. בפעם השנייה, היינו צריכים ללכת סופסוף אל האוטו והחצופים שעיכבו אותנו שם עד כה העזו להאיץ בי, אז השארתי שם את השלולית.

ה. ארזנו לא טוב את כסא הבטיחות. הבאנו איתנו כסא שנמסר לנו עבור הנסיעה והיה אמור להישאר שם. שכחנו לרכוס אותו כמו שצריך טרם הטיסה, וחלק אחד של תופסן הרצועה אבד והשאיר אותו נטול שימוש. הואיל ובכל מקרה הזמנו אוטו עם כסא בטיחות, פשוט ביקשנו מהחברה אחד. לא היה להם. למרות שהזמנו, וציינו את גיל הילדה, מה שהם שלפו מהחסן המטונף שלהם היו בוסטרים וסלקל, האחרון לא בא אפילו עם התפס לחגורת הבטיחות הנדרש לשימוש תקין (שמובן שהיה לי איתי בתיק, אבל אני פסיכית וזה לא סביר לצפות לזה מאנשים).
הטיול, כאמור, מרובה נסיעות. חיפוש מהיר של הסלקל הראה שהוא עומד בתקנים הבסיסיים ועדיין טוב למשקל ולגובה שלה, לפחות לאותו שבוע. אני הצעתי שניסע לחנות הקרובה ונקנה לה כסא, אבל בן הזוג לא ראה את הצורך ולבסוף נשארנו עם הסלקל הזה לשארית הטיול. אמנם נגמר בשלום והיא ישנה בו כמו חתלתול בסלסלה, אבל לא ממליצה, לא יקרה להבא, תביאו כסא סביר ואל תסמכו על חברות השכרה כושלות.

וכאן, סופסוף, התחיל הטיול האמיתי. אותו אחר הצהריים כבר מצאנו את עצמנו בעיירה כל כך ציורית שהיו להם סנוניות במקום יונים. מפלים פכפכו לידנו, בתי עץ נבנו כהרחבה לטחנות הקמח הישנות ומרבצי דשא הוריקו על גדת הנהר. אלוהים, אמרתי, שבוע נישאר פה. אבל הזמנו את החדר רק ליומיים ותפסו אותו כבר מיד אחרינו.

למחרת שיפו הלכה לראות את המפל הראשון בחייה, ואפילו בת שנה ועוד-לא-חצי שרק לפני דקה עוד הייתה תינוקת עצרה והתפעלה מהוד יופיו של הטבע. מזג האוויר שיטף פעולה נפלא והגשם החזוי שהיה אמור להעיב על תוכניותינו התחיל בדיוק כשסיימנו את הטיול, והסתיים בדיוק כשיצאנו מהאוטו וצעדנו חזרה לדרכנו.
המשך הטיול היה קסום, וכלל, בין היתר: טיולים בטבע, רחצה בים, שיטוטים בסמטאות, ביקורים בארמונות ומצודות, טיפוס במגדלים, הליכה על חומות והפלגות.

לשם השלמות לאחר רשימת הטעויות, הנה כמה דברים שעזרו להפוך את הטיול הזה לקסום:
– לזכור שעם ילדים, זה טיול ולא חופשה. זה כיף, זה חוויתי, זה מרענן, אבל זו לא מנוחה עצלה. להיפך, אתם עלולים להזדקק לכזאת כשתחזרו.
– בחירת העגלה. שיפו אמנם הולכת, אבל לא שעות. הבאנו את העגלה שלה, מה שהקל עליה כי לפחות זה היה מוכר. מכיוון שזה לא סתם טיולון לטיסה, היא הייתה גדולה מספיק כדי שתישן בה בנחת, הגלגלים היו רחבים מספיק כדי להתמודד טוב בטיולים במסלולים לא סלולים, ובכל זאת היא קלה דיה כדי להרים אותה במדרגות מפעם לפעם כשיש כאלו.
– מנשא. למרות העגלה, מנשא זה החיים עצמם, אחד נוח שאפשר לארוז את הפעוטה בו על הגב שווה זהב.
– תכניות גמישות. לא היה שום דבר שהרגשנו שאנחנו חייבים לעשות, אז לא התבאסנו אם לא הספקנו או כי זה לא התאים עם השיפופ.
– טבילה יומית באיזשהו מאגר מים- ים, נהר, בריכה. אפילו רק לקפיצת רענון. התובנה העיקרית שהפקתי לחיים היא שהיכולת לשכשך רגליים במים בערבו של יום היא הקצפת על ערמת התותים של החיים. לא הצלחתי ליישם זאת מאז שחזרנו לירושלים, אבל בלי ספק אני צריכה להבין איך גורמים לזה לקרות.
– מעבורת. ברגע שיכולנו ויתרנו על המכונית והמשכנו הלאה על המים. זו דרך מופלאה להתנייד ממקום למקום, בלי הצורך לנהוג ולהיות קשורים, בלי הצפיפות של אוטובוס, רק מרחבי ריצה לפעוטות, אוויר צח ונוף מדהים.
– לצאת לטייל עם השיפופ הנפלאה ביותר בתבל, כמובן.

הסעיף האחרון הוא העיקרי וזה שאיפשר את הטיול. לא היה קל לה. אנשים דיברו בשפה לא מובנת סביבה. היא ישנה במקומות שונים ולא מוכרים. היא טיילה הרבה והוצפה בגירויים. זה התבטא בכך שהיא התקשתה להירדם והיה לה קשה כשאחד מאיתנו יצא מתחום ראייתה. למרות זאת, היא הייתה רוב הזמן נהדרת, מצאה כמעט תמיד במה לשחק ואיפה להתרוצץ, אכלה מה שהוגש לה, טיילה במסלולים, האכילה ברווזים, שחתה בהנאה, הקסימה את סביבותיה. רק יומיים לקראת הסוף באמת הרגשנו שנמאס לה, ועדיין היא הייתה מקסימה.

כמובן, מי ששמע או קרא אותי מדברת עליה ודאי חושד שמה צריך לקחת את מילותיי בעירבון מוגבל, כי הרי ברור שאני מאוהבת בה ותמיד היא נהדרת בעיניי. הרי אם גם כשהיא מתעוררת כל שעה בלילה אני משבחת את היעילות האבולוציונית שלה וכשהיא מעירה אותי על ידי פקיחת עפעפיי בכח אני מהללת את היוזמה והאסרטיביות, לבטח איני כשירה לעדות.
אך לא כך הפעם. כי אפילו אביה, שרואה בקריאות "קקי!" בחמש בבוקר כדרך לראות את הזריחה מהצד הלא נכוןף מבלי להעריך את מודעות הגוף המרשימה, אף הוא הסכים שהיה כיף לטייל איתה. אם כי משום מה הוא עדיין חושב שראוי להפקיד אותה אצל הסבים למען חופשה זוגית. לא ברור מה לא בסדר איתו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s